הבית באומנות -- הַבַּיִת יְהוֹשֻׁעַ צַפְרִיר יֵשׁ דְּבָרִים מְרֻבִּים חֲשׁוּבִים בָּעוֹלָם, הֶחָשׁוּב מִכֻּלָּם הוּא בֵּיתוֹ שֶל הָאָדָם. וּכְמוֹ שֶׁאָדָם מֵאָדָם הוּא שוֹנֶה, כָּךְ שׁוֹנִים הַבָּתִים שֶאוֹתָם הוּא בּוֹנֶה. יֵש בַּיִת שֶׁהוּא כְּמִבְצָר עַל הָהָר, יֵש בַּיִת וְהוּא כְּאַרְמוֹן מְפֹאָר. אַךְ לֹא הָעִקָּר הוּא אַרְמוֹן הוּא בִּקְתָה, הֶחָשׁוּב הוּא הַבַּיִת שֶבָּנִיתָ אַתָּה. כִּי בַּיִת אֵינוֹ רַק אֲבָנִים וְקִירוֹת, כִּי בַּיִת אֵינוֹ רַק צֵרוּף שֶל דִּירוֹת. כִּי בַּיִת אֵינוֹ סְתָם מִבְנֶה שֶל בֶּטוֹן, כִּי בַּיִת מַעֲנִיק הַרְגָּשַׁת בִּטָחוֹן. כִּי בַּיִת הוּא פֶּרַח, שֻׁלְחָן אוֹ מַפָּה, כִּי בַּיִת הוּא יֶלֶד, רַעְיָה מְצַפָּה. כִּי בַּיִת הוּא גַּג וּפִנָּה חֲמִימָה, וּבְרִית כְּרוּתָה בֵּין אָדָם לַאֲדָמָה. יֵשׁ בָּתֵּי עֲשִׁירִים הָעוֹלִים כֶּסֶף רַב, אַרְמוֹנוֹת נוֹצְצִים מְצֻפִּים בְּזָהָב. יֵש בָּתִּים הַנִּרְאִים כְּמַעֲשֵׂי אָמָּנוּת, אַךְ הַבָּא לְתוֹכָם מַרְגִּישׁ רֵיקָנוּת. יֵשׁ בַּיִת וְהוּא רַק צְרִיף אוֹ צְרִיפוֹן, יֵשׁ בַּיִת וְהוּא רַק אֹהֶל קָטֹן, יֵשׁ בַּיִת וּבוֹ רַק מַצָּע עַל הַקַּשׁ – אֲבָל מַה שֶּׁחָשוּב הוּא "אֵיךְ הַמַּרְגָּשׁ". עַל כֵּן חָשׁוּב לְהַזְכִּיר וְלִזְכֹּר, כִּי עַל בַּיִת צָרִיךְ לְהָגֵן וְלִשְמֹר. כִּי רַבִּים דְּבָרִים יְקָרִים בָּעוֹלָם, אַךְ אֵין כֹּה יָקָר כְּבֵיתוֹ שֶׁל אָדָם.